שבע דקות לאחר המועד שקבעו לפגישה, עזב לירן את עמדתו ליד דלת הכניסה של מלון 'שערי ירושלים', והתיישב על אחת הכורסאות בלובי, בוהה בדלת ובנכנסים בה. הציפייה הייתה אחד הדברים השנואים על לירן, בחור נמרץ בדרך כלל, שאהב להרגיש את זרימת האוויר בין האצבעות. הוא החליט לעשות משהו, ובלבד שלא להישאר חסר תעסוקה ומשועמם. הוציא מכיס מכנסיו האחורי את ארנקו המתפוצץ מעודף מסמכים והחל לסדרו בדקדקנות של נמלה חרוצה. עיסוקו זה נמשך שלוש דקות תמימות. כשהרים את ראשו, חטף את פחד חייו.
הבחורה הסתובבה ברחבת הכניסה, ענקית ומבהילה כחיית טרף מורעבת. המראה שלה הטיל עליו מורא. רק נבוט חסר לה ביד, חשב באימה.
על זאת אמרו לי שהיא נראית "בסדר"? השתנק בתוכו, הרי זו התרמית הגדולה ביותר מאז הסכם מינכן! נמאס כבר מזה! יותר אני לא מקבל שום הצעה ממישהו שאני לא מכיר, נשבע לעצמו. אבל מה עושים עכשיו? ה"חמודה" הזאת ממשיכה לנוע באלגנטיות של סוהר טורקי, במעיל ענקי ובנעלי עור גבוהות ומזוויעות, ואם אני לא אקום ואודה באשמה היא תזהה אותי בעצמה, תיגש אלי ותחבוט לי ישר בפדחת!
לא נותרה לו ברירה אלא להחליט על תוכנית חילוץ: אם היא תיגש אלי, אגיד לה שקוראים לי משה. אחר כך בטלפון אומר לה שחיכיתי לה בחלק הפנימי של הלובי, ואחרי שעה, כשראיתי שהיא לא באה, הלכתי. אבל אז תצוץ בעיה חדשה, גלגל לירן את האפשרויות בינו לבינו, אם זה התירוץ שאזרוק לה, היא תרצה להיפגש שוב! אז מה הרווחתי מכל הסיפור?
עיניו המבוהלות נעו אנה ואנה מחפשות פתרון. לפתע, כמו ניעורו לחיים. אם היא בכל זאת תרצה להיפגש, אגיד לה שאני מצטער, אבל עכשיו אין לי מצב רוח לפגישות. אולי בפעם אחרת. ואם היא מעוניינת, אז יש לי רעיון למישהו אחר בשבילה...
הבחורה שהפכה נרגנת מרגע לרגע החלה לצעוד לכיוונו בדיוק כשגמר לסכם עם עצמו את פרטי הבריחה. על אף שכבר ידע איך יענה לה ואפילו באיזה טון יאמר את המילים, ליבו פעם בעוז, ופיו יבש כאדמת מדבר צחיחה. הוא אמד את המרחק המתקצר בינה לבינו, עיניו נפערו לרווחה מקדמות את פני הצרה, ואז...
ואז, כמו בהילוך איטי, נפתחה דלת הכניסה, ויחד עם משב רוח צונן שרפרף קלות בין דגלי המשי הצבעוניים שבלובי, נכנסה בחורה בחצאית ארוכה, הסתכלה כה וכה, ובצעדים קטנים ומהירים נעמדה מתנצלת מולו.
לירן נשם לרווחה. הסכנה, שהייתה בדרכה אליו ואיימה לשתקו, חלפה. נכון יותר, פנתה במפתיע לעבר בחור אחר שקרא בשמה.
שתי פגישות הצליחו להחזיק לירן והמאחרת, ואז היא החליטה לפרוש ממנו ולאחר למישהו אחר.
מצחיק, אך הסיום ולא הסיפור. אך הסיום הוא חלק מהסיפור, אז זה בסדר שהגבתי כך?
השבמחק